תוכן

ה) וזה סדר כניסתם: הנה המוחין מלובשים תוך נה"י דתבונה, והנצח נחלק לג' פרקים. וההוד לג' פרקים. אבל היסוד, להיותו נקבה, ואינו ארוך כיסוד הזכר, אין בו רק תרין פירקין, שהם: היסוד, והעטרת שבו. ואמנם העטרה אינה פרק בפני עצמה, כמו היסוד, כנודע. ונמצא, כי בין הנה"י, הם ז' פרקים, חוץ מן העטרה. ולכן ז' פרקים אלו, נכנסים בז' שנים. והעטרה, נכנסת ביום אחד. הרי הם ז' שנים, ויום אחד. וכשתחברם עם הב' שנים של זמן היניקה, יהיו ט' שנים ויום אחד. וזהו מה שאמרו רז"ל כי בן ט' שנים ויום אחד, ביאתו ביאה. לפי שכבר נכנסו בו כל המוחין. ואמנם כל זמן שלא נכנסו בו תלת פירקין עילאין דנה"י דאימא, נמצא שעדיין היה בן ו' שנים ויום אחד, ולזה אמרו רז"ל הפעוטות מבן ו' שנים ויום אחד, מקחם מקח וממכרם ממכר במטלטלין. ואמנם, תשלום שעור זמן עד י"ג שנים ויום אחד, בשיעור כניסת המוחין הפנימיים דצלם דאימא, כבר נתבאר במקום אחר, ואין כאן ביאורו.